כתב: ד"ר אילן הוכמן

ניתוח אף פלסטי / אסתטי אסתטי (או פלסטי) הוא פעולה כירורגית בה משנים את שלד האף על מנת לתקן עיוותים, ולהקטין או להגדיל את האף על מנת לשפר את מראהו בפרט ושל הפנים בכלל.

הרדמה מקומית והרדמה כללית

ניתוח האף יכול להתבצע גם בהרדמה מקומית וגם בהרדמה כללית. בעבר כמעט כל הניתוחים בוצעו בהרדמה מקומית, אך עם ההתפתחות בשיטות ההרדמה בעיקר בתחום הבטיחות והנוחיות, יש כיום נטייה לבצע את רוב ניתוחי האף בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק ( סדציה ).
כמובן, ההחלטה על סוג ההרדמה היא פרטנית ותלויה בגורמים שונים הנשקלים בעת הפגישה בין המועמד לניתוח והרופא ולעיתים בהתייעצות עם רופאים מקצועיים נוספים בהתאם לרקע הרפואי של המטופל.
לאחר פעולת ההרדמה או הטשטוש שניתן על ידי רופא מרדים, המנתח מזריק חומר הרדמה מקומית לרקמות האף על מנת לאלחש את האף ולהפחית את כמות הדימום בעת ואחרי הניתוח.

הגישות השונות בניתוחים

השלב הבא הוא החתכים ברירות ועור האף על מנת לאפשר גישה למרכיבי שלד האף. בנושא זה קיים בלבול מסויים באשר למונחים "ניתוח סגור” לעומת "ניתוח פתוח”. המונחים המקבילים והמתאימים יותר הם "גישה פנימית” ו”גישה חיצונית”.
בגישה הפנימית,( "ניתוח סגור" ) החתכים הם ברירית האף כאשר דרכם מתאפשרת גישה לסחוסים והעצמות של שלד האף.
בגישה החיצונית,( "ניתוח פתוח" ) בנוסף לחתכים הפנימיים בריריות האף, מבצעים גם חתך במרכז בסיס האף שמאפשר ל”קלף” את העור מקצה האף על מנת לאפשר גישה ותצפית ישירה על סחוסי האף. באופן כללי, הגישה החיצונית מתבצעת במקרים מסובכים יותר ובמיוחד כאשר יש עיוותים או אסימטריה רבה בקצה האף (הטיפ ).
ה”מחיר” של הגישה החיצונית כולל משך ניתוח ארוך יותר, נפיחות רבה וממושכת יותר (משך החלמה ארוך יותר) וצלקת קטנה בבסיס האף שבדרך כלל ניתן לראותה רק במבט מקרוב מאוד מכיוון הסנטר. שכיחות השימוש בגישה החיצונית שונה בין מנתחים שונים אך באופן כללי נמצאת במגמת עליה.

מהלך הניתוח

לאחר ביצוע החתכים, מתבצעת הפרדה בין סחוסי ועצמות האף והרקמות הרכות והעור שמעליהם. בשלב זה המנתח מבצע את השינויים בשלד כגון הקטנה ויישור גב האף, קיצור או הנמכה של האף ועידון סחוסי קצה האף (בדרך כלל הקטנה והצרה). ברוב המקרים, על מנת להקטין ולהצר את החלק הגרמי של האף, מתבצעים שברים מבוקרים של עצמות האף ושינוי בעמדת העצמות.
לעיתים מתבצעות פעולות נוספות בעת הניתוח כגון השתלת סחוסים במקומות שונים על מנת לחזק את מרכיבי השלד ולתקן עיוותים ואסימטריות.
הסחוסים נלקחים בדרך-כלל ממחיצת אף אך לעיתים מהאוזניים ולעיתים נדירות יותר מהצלעות (בכל מקרה, לא נגרם נזק משמעותי לאיבר ממנו נלקח הסחוס אך זה מבוצע רק לאחר הסבר והסכמה מראש ).
לעיתים גם מתבצעים תפרים פנימיים קבועים או נספגים על מנת לשנות או לחזק את סחוסי האף ולקבעם בתנוחות וזויות שונות בהתאם לצורך.
על פי הצורך ורצון המטופל, לעיתים מבוצעת גם הקטנה של הנחיריים. פעולה זו מחייבת חיתוך ותפירה של עור הנחיריים ועל כן גורמת לצלקת קטנה בבסיס הנחיריים.
בסיום ביצוע השינויים בשלד האף, המנתח תופר את החתכים הפנימיים והחיצוניים, ומהדק את עור האף לשלד המתוקן על ידי אגד מדבק עדין (סטריסטריפ) וגבס רגיל או פלסטי.
בשלב זה, בדרך כלל מוחדרים טמפונים דקים דרך הנחיריים על מנת להפחית את הדימום ולקבע את ריריות האף.
הטמפונים נשארים באף ממספר שעות עד מספר ימים בהתאם להחלטת המנתח, כאשר משך הזמן ארוך יותר אם מבוצע גם יישור מחיצה או הקטנה של קונכיות האף.
הרופא מסיר את האגדים והגבס בין 5 ל-10 ימים לאחר הניתוח.
לעיתים מבוצע קיבוע נוסף על ידי אגדים עדינים למספר ימים נוספים, בעיקר לאחר שמבתצעת עבודה רבה על קצה האף או כאשר עור האף עבה ושמן.