האף הנראה הוא רק "קצה הקרחון” של איבר גדול ובעל תפקידים פיזיולוגים חשובים.
החלק החיצוני של האף בנוי בחלקו מעצמות הפנים וברובו ממערכת סחוסים המשמשים יחדיו כשלד תומך לשרירי ועור הפנים, שמכסים אותו מבחוץ ואחראים לצורתו החיצונית.

השלד החיצוני מאפשר מעבר לחלל פנימי גדול שמשתרע מרצפת הגולגולת למעלה, בין ארובות העיניים ועצמות הלסת העליונה בצדדים, והחיך הקשה מלמטה.
חלל זה חצוי על ידי מחיצת אף המשמשת כקיר תמיכה אך גם מאפשרת חלוקה תפקודית של האף לשני חללים נפרדים הנפתחים מלפנים כזוג נחיריים ומאחור לכיוון הלוע-האף ומשם ללוע .
בדופן האף הצדדי נמצאות בליטות עצם מכוסות רירית הנקראות קונכיות )טורבינות( שמטרתן להגדיל את שטח הפנים של רירית האף.

ריריות האף אחראיות לסינון האויר הנשאף ממזהמים שונים ולבקרת טמפרטורה ולחות. רירית האף עשירה בכלי דם, תאים שונים של מערכת החיסון ובלוטות שונות. שיערות מיקרוסוקופיות על פני הרירית פועלות כמגרפות על מנת לנתב פסולת החוצה.

בגג האף ומתחת לרצפת הגולגולת נמצא איבר הריח המסנן את הכמיקלים הנשאפים. תפקידו העיקרי של האף הוא כנתיב אויר עיקרי במנוחה המאפשר לנשום ללא פתיחת הפה או בעת דיבור ואכילה.
היצרות או חסימה של נתיב האויר האפי מקשה מאוד על התפקוד הכללי ובמיוחד בעת שינה, אכילה, דיבור ומאמץ גופני.